פסק-דין בתיק בר"ע 2312/06

1.      בקשת רשות ערעור על פסק דין משלים שניתן על ידי בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים (כב' השופטת שניידר).

2.      תביעת המבקשים בפני בית המשפט קמא נסבה על ליקויי בניה שנפלו בדירה אותה הם רכשו מהמשיבה.

3.      בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט קמא ביום 8.9.2005 נדחתה טענת התיישנות שהעלתה המשיבה. עם זאת, למעט בעניין הריצוף, התביעה נדחתה מאחר, כלשונו של בית המשפט קמא בפסק הדין, "לא שוכנעתי כי הליקויים הנטענים לא תוקנו על ידי הנתבעת" (להלן - פסק הדין הראשון).

4.      הערעור שהמבקשים הגישו על פסק הדין הראשון התקבל (כב' השופט ב' אוקון) והדיון בתביעה הוחזר לבית המשפט קמא כדי "שישלים את פסק דינו ויפרט את הטעמים שבשלם נדחתה חוות הדעת בנוגע לנזקי המבקשים, או שיבחן אם יש מקום לפיצוי בפרטי נזק נוספים".

5.      בפסק הדין המשלים קבע בית המשפט קמא, כי לא שוכנע שיש מקום לשנות את המסקנה אליה הגיע בפסק הדין הראשון. כך נקבע מאחר שנציג המשיבה טען בפני בית המשפט קמא כי צוות פועלים מטעמה עבד אצל הנתבעים לתיקון הליקויים המופיעים בחוות הדעת מטעמם של המבקשים בין התאריכים 11.4.99- 15.4.99. טענה זו, הוסיף בית המשפט קמא וקבע בפסק הדין המשלים, לא הוכחשה על ידי המבקשים, אלא נטען לגביה כי הליקויים המופיעים בחוות הדעת לא תוקנו במלואם. במצב דברים זה, נקבע בפסק הדין המשלים, הרי שלא הוכח כי הליקויים שנמנו בחוות הדעת שהוגשה על ידי המבקשים לא תוקנו במסגרת התיקונים, ולכן הנזק קיים גם כיום. הוכחה כאמור, נקבע בפסק הדין המשלים, יכלה להיות למשל, אילו הייתה מוגשת ע"י התובעים חוות דעת משלימה של המומחה מטעמם, לגבי המצב שלאחר ביצוע התיקונים. משהמבקשים לא עשן כן, הרי שלא הצליחו להרים את הנטל כי הליקויים הנתבעים באותה חוות דעת לא תוקנו, ומשכך - אין הם זכאים לפיצוי בגינם.   

6.      המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור גם על פסק הדין המשלים. לטענתם, הם הכחישו בפני בית המשפט קמא את טענת המשיבה כי תיקנה את הליקויים. בכל מקרה הם טוענים, חלק מהליקויים שנמנו בחוות הדעת כלל אינם ניתנים לתיקון, ולגבי אלה ברור שעל בית המשפט קמא היה לפצותם. 

7.      המשיבה טוענת בתגובתה, שאין מקום להתערב בקביעותיו של בית המשפט קמא שהן קביעות עובדתיות. הם מוסיפים כי טענתם של  המבקשים כי חלק מהתיקונים תוקנו הנה בבחינת הודאה והדחה, והמבקשים כלל לא הוכיחו אלה מן הליקויים לא תוקנו.

8.      החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש הערעור מכוח הרשות שניתנה.

9.      מקובלת עלי עמדתו של בית המשפט קמא, כי משהמשיבה טענה בפני בית המשפט קמא כי תיקנה את הליקויים, על המבקשים היה להוכיח אלו מן הליקויים לא תוקנו, ומשלא עשו זאת, למשל בדרך של הגשת חווות דעת מקצועית נוספת, לא הרימו את נטל ההוכחה לעניין זה. 

10.  מאידך, חלק מהליקויים שנמנו בחוות הדעת שהוגשה על ידי המבקשים אינם ניתנים לתיקון. כאלה הם הליקויים הנוגעים לקירות העקומים והקטנת שטח חדר האמבטיה (סעיפים 7.1, 7.2 ו - 7.3 לחוות הדעת), שלפי דעתו של המומחה גורמים להפחתת ערכה של הדירה בסכום של 22,008 ש"ח. המשיבה לא הביאה בפני בית המשפט קמא ראיה של ממש הסותרת חוות דעת זו בנושא זה. היא גם לא טענה ולא יכולה הייתה לטעון כי תיקנה את אותם ליקויים. גם בתשובתה לבקשת רשות הערעור לא התייחסה המשיבה לנושא זה כלל ועיקר. לגבי ליקויים אלה, קביעתו של בית המשפט קמא כי לא הוכח שהליקויים שנמנו בחוות הדעת לא תוקנו, אינה יכולה לעמוד. בהעדר ראיה נוגדת לגבי המשמעות הכספית של ליקויים אלה, יש לקבל את חוות הדעת שהוצגה על ידי המבקשים לפיה אותם ליקויים שאינם ניתנים לתיקון הביאו לפגיעה בערך הדירה בסכום של 22,008 ש"ח. הואיל והתביעה הועמדה על ידי המבקשים על גבול סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות בסך 17,800 ש"ח, יש להעמיד את הפיצוי שיש לפסוק למבקשים בגין ליקויים אלה על סכום זה בניכוי הסכום שכבר נפסק למבקשים על ידי בית המשפט קמא בפסק הדין הראשון בגין הליקויים בריצוף בסך 3,680 ש"ח. 

11.  לפיכך אני מקבל את הערעור בחלקו, מבטל את פסק הדין המשלים של בית המשפט קמא ומחייב את המשיבה לפצות את המבקשים, מעבר לפיצוי שנפסק לזכותם עוד בפסק הדין הראשון, בסכום של 14,120 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה. המשיבה תשלם למבקשים, בנוסף, הוצאות בשתי הערכאות בסכום של 1,000 ש"ח.

ניתנה היום, יא' באייר, תשס"ז (29 באפריל 2007), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: